המלך ארתור

ארתור גדל ביער יחד עם הקוסם מרילין
אותר נהרג במהלך אחד הקרבות ומאחר שלא רצה לאבד את חרבו אקסקליבר לאציל אחר, נעץ אותה בחוזקה בסלע.

החרב שבסלע וההכתרה
כאשר נקרא האביר הקטור ושאר אבירי אנגליה בחג המולד ללונדון הקטור לקח איתו את בנו סר קיי ואת ארתור. בחג המולד נערך טורניר שסר קיי היה אמור להשתתף בו, אך סר קיי שכח את חרבו בבית. ארתור, שהיה נושא כליו, רכב חזרה על מנת להביא את החרב וכאשר הגיע מצא את הבית נעול, ארתור תהה מה יעשה ונזכר בחרב שבאבן. החרב שבאבן הייתה לפלא העיר כאשר הופיעה לפתע בכנסייה ועליה היה כתוב "מי שיחלץ חרב זו מן האבן הוא המלך האמיתי של אנגליה כולה". הרבה אבירים ניסו לחלץ את החרב אך כשלו. ארתור יצא לכיוון הכנסייה ומשך בחרב וחילצה בקלות ורכב בחזרה לסר קיי. הקטור ובנו לא הבחינו באמת המדהימה, אך המילים שכתובות על האבן היו אמת. בחג השבועות הוכתר ארתור למלך ולאביר ונשבע למלוך בצדק כל ימיו.


על ארתור היה להלחם קרבות רבים על מנת לבסס את ממלכתו. באחת מהמלחמות ראה ארתור את בת האציל קמילארד, גוויניבר, והתאהב בה. כאשר הגיע זמנו של ארתור לשאת אישה בחר בבת המלך גוויניבר. אביה של גוויניבר היה מאושר ונתן לארתור לא רק את בתו אלא גם 100 אבירים לשרתו ואת השולחן העגול והגדול.

השולחן העגול היה יוזמה של ארתור להקמת חוג אבירים שהתחייבו לשרת את ארתור ולהלחם למען הצדק ולהיות אדיבים. האבירים התכנסו סביב שולחן עגול (שבו אין ראש וכולם שווים) וגדול באולם הראשי. אבירים רבים וטובים ישבו סביב השולחן העגול, אך האביר שהיה האהוב ביותר על ארתור היה לנסלוט איש האגם שאיש לא הצליח לגבור עליו בדו-קרב.


החיפוש אחר הגביע הקדוש
אחד מהסיפורים הידועים על עלילותיהם של אבירי המלך ארתור היה החיפוש אחר הגביע הקדוש. לפי הפרשנות הנוצרית המסורתית זהו הגביע שממנו שתה ישו בסעודה האחרונה ועל פי האגדה הגביע הובא לאנגליה בידי יוסף הרמתי. אחוות השולחן העגול התרופפה כאשר יצאו אבירים לחפש אחר הגביע ורבים מהם מתו במהלך החיפוש. בסופו של דבר מצא גלהאד (לפי גרסאות אחרות: פרסיבל) את הגביע והשקה בו את ארתור על מנת לחדש את אונו.


[עריכה] נפילתו של ארתור
לפי הגרסה המקובלת של המיתוס, גוויניבר וארתור היו מתוסכלים מכשלונם להעמיד יורש למלך, ובעוד שארתור ישב בטירתו וביצע בעיקר עבודה מנהלתית חשובה אך אפורה להבטחת הסדר והשלום בממלכתו, האביר לנסלוט ביצע מעשי גבורה מרהיבים שכבשו את לבה של גוויניבר. בסופו של דבר השניים לא יכלו לעמוד בפני תשוקתם ומימשו אותה בהסתר ביער. ארתור גילה את מעשה הבגידה ומרוב כעס נעץ את אקסקליבר באדמה וגירש את לנסלוט ממלכתו. ארתור שקע בדיכאון והארץ קמלה איתו.

לפי גרסה אחרת, תככיהם של אחייני ארתור סר אגרביין וסר מורדרד הרשע הביאו את קץ שלטונו של ארתור בכך שגילו או המציאו את סיפור אהבתם האסורה של גוויניבר ולנסלוט, והביאו את ארתור ולנסלוט למלחמה ביניהם, מלחמה שנהרגו בה רבים מאבירי השולחן העגול.

את מצב נפל זה ניצלו מורגן ובנה מורדרד על מנת לכבוש את השלטון. מורדרד ניסה למלוך בעצמו במקום ארתור ואף להתחתן עם גוויניבר, אך ארתור התלכד עם מעט האבירים שנשארו ויצא לקרב האחרון שבו נהרגו מרבית האבירים וארתור בעצמו נפצע קשה כאשר מורדרד דקר אותו בחנית, אך ארתור הספיק לשפד את מורדרד ואת שריונו הקסום על ידי החרב אקסקליבר.

ארתור הגוסס הגיע לכנסייה קטנה שהייתה על חוף הים והשליך את חרבו למים. בנוסף האגדה מספרת ששלוש מלכות הובילו את ארתור על פני המים מאבלון אל גן העדן וכי פצעיו עשויות להרפא. מקום הכנסייה משויך לגלסטונבורי. המילים שהיו אמורות להיחרת על מצבתו הן - "פה נח ארתור, מלך לשעבר - ומלך לעתיד" (באנגלית: "Here lies Arthur. The once and future king"). כאשר תזדקק אנגליה לארתור יחזור המלך להנהיג שנית.

מלחמת טרויה: חלק 1- הלנה היפה

הסיפור הקסום ומעורר ההשראה של מלחמת טרויה:
ביוון העתיקה היו אלים ששלטו בכוחות בעולם: אל הים, אל המלחמה, אלת האהבה וכו...
האלים היו דומים לבני האדם בכך שהיו להם רגשות, הם היו אוהבים, רבים ומשלימים, אבל גם היו להם כוחות מיוחדים.
בממלכת האלים היתה חתונה גדולה: פֵּלֶאוּס ותֵטיס התחתנו, אבל את אֶריס אלת המריבה הם לא הזמינו.
אֶריס נעלבה ובתור נקמה שלחה לשם תפוח זהב שעליו נכתב "ליפה מכול", פתק זה כמובן עורר ריב בין האלות הֵרָה, אַתֵנָה ואַפרוֹדיטָה. כל אחת מהן טענה שהתפוח מיועד לה!
על מנת להחליט מי מהן היפה היותר הן נשלחו אל פאריס. לפני פאריס התייצבו שלוש האלות, ראשיהן עטורים בזרי פרחים שקטפו בדרכן. הרה הציעה לפאריס מלוכה, אתנה הציעה לו הצלחות כמצביא, ואלו אפרודיטה הבטיחה לו את הֶלֶנָה, שנחשבה ליפה בנשים עלי אדמות. פאריס נתפתה לשמע יופייה של הלנה, פסק שאפרודיטה היא היפה באלות. בעצת אפרודיטה בנה פאריס ספינות, והתכונן להפליג ליוון.
פאריס חצה את הים האַייגֵאי והגיע לספרטה. מנלאוס, אביה של הלנה, אירח אותו תשעה ימים, ואז נאלץ להפליג לכרתים. הלנה לא עמדה אפילו יום אחד בפני קסמיו של הנסיך שבא מאסיה. לקחה מהארמון זהב ואוצרות רבים, ועלתה על ספינתו של פאריס. הם שטו עד לאי קטן בשם קְרַנָאֵה, וכיוון שלא יכלו עוד להתאפק, ירדו אל החוף ובתשוקה כבירה התעלסו בפעם הראשונה. כששוב היו בלב ים, עוררה הרה סערה, ופאריס מצא מפלט בקפריסין, בצידון ולבסוף שב פאריס לטרויה. בבואו לעיר ערכו הטרויאנים חגיגת חתונה מפוארת לו ולהלנה.